(5) יעל
- girlstory
- Apr 20, 2017
- 1 min read
יומיים אחר כך הייתי אצל המטפלת שלי, יעל. בפגישה ראשונה. אף פעם לא ממש טיפלתי בנושא. אתי שלחה אותי אליה. אתי היא בחורה ישראלית, שנוטה לדבר באופן ישיר, אין אצלה סחור סחור. כשהיא אמרה לי ללכת ליעל, חשבתי בתמימות שאני אלך אליה לשלוש פגישות, משהו כזה. אחר כך אני אקבל תעודת בוגרת. יהיה כתוב עליה שמעכשיו אני בריאה נפשית.
יותר מחצי שנה אחרי, אני עוד מחכה לתעודה…
כשסיפרתי ליעל שראיתי גם את הילדה באותו לילה וניסיתי לקרוא לה שתבוא אלי, היא שאלה אם קראתי לה במילים נחמדות או שצעקתי עליה. צעקתי עליה. היא שאלה אותי אם יכולתי לקרוא לה במילים נחמדות, עניתי שלא, כי אני שונאת אותה.
תמיד שנאתי אותה, את הילדה. תמיד היה לה מבט מאוכזב בעיניים, גם קצת מת ומאשים. תמיד ניסיתי לנעול אותה באיזה חדר חשוך, שלא תרדוף אותי, שתיקח את הסיפור חיים שלה ותתמודד איתו. מה היא בכלל רוצה ממני? כי יש לי את הצרות שלי, ואני החלטתי להמשיך הלאה. מה פתאום היא מרשה לעצמה לצאת מהחדר החשוך הרגעים הכי לא מתאימים!?
ליעל היתה חמלה כלפיה והיא הזכירה לי שהיא רק ילדה, היא רק ילדה בת 5.
היא ביקשה ממני לכתוב לה מכתב, ולדבר אליה במילים אכפתיות, וטובות. יצאתי מהפגישה והתיישבתי בוושינגטון סקוור, ליד הפארק של הילדים. זה היה יום קיץ חמים וכייפי, עם המוני ילדים ותיירים בחוץ. הסתכלתי על הילדים בפארק, ישבתי וכתבתי לילדה שהייתי.