(20) בזוקה
- girlstory
- Apr 19, 2017
- 2 min read
ראיתי את השחורה אתמול בלילה. היא ישבה על הסלע על הים, ממש קרוב למים. נגשתי אליה ביראה, עזרתי אומץ והתיישבתי לידה. דיברנו קצת. היא שונאת את יעל ואת כל הטיפול הזה. "למה את עושה את הטיפול הזה אם הוא כל כך קשה לך?" היא לא הבינה. מבחינתה אני פשוט צריכה להיות חזקה ולא לתת לאף אחד לפגוע בי. אני לא צריכה לטפל בעצמי כדי להתחתן, כי רק אני אגן על עצמי ואף גבר לא יגן עלי, ולמה אני בכלל רוצה מישהו.
אני מוצאת את עצמי נורא מתחנפת אליה, נורא מחפשת את האישור שלה. למרות שלאחרונה אני קצת בעדינות עונה לה. אומרת לה שהחיים הם לא שחור ולבן כמו בעולם שלה. שלפעמים צריך לעשות דברים גם אם הם קשים לנו, כי לטווח הארוך זה עוזר. אני מבינה שלה טוב להיות לבד. אבל אני לא רוצה להיות לבד.
שאלתי אותה אם היא יודעת איפה הילדה.
"לא, בטח בחדר שלה." היא ענתה והמשיכה: "היית מאמינה שהילדה המטומטמת הזאת הסכימה לעשות הכל בשביל בזוקה?" היא צחקה צחוק ציני מריר.
תכל'ס זה נכון. אז הסכמתי וצחקתי איתה על זה. רציתי, כלומר תכננתי להגיד לה אחר כך שהילדה היתה גם חכמה וידעה לא להיות לבד כשהוא היה בסביבה. אבל זה נכון הקטע הזה של הבזוקה.
העניין הוא שהילדה עמדה שם, על החוף מאחורינו ושמעה. היא מאוד נפגעה וממש לקחה את זה ללב. ניסיתי לרוץ אחריה כשהיא ברחה לחדר שלה. אבל לא ממש היה עם מי לדבר. תכלס היא צודקת. לשחורה זה לא הזיז. היא אפילו לא קמה מהסלע שלה. היא המשיכה לטעון שהילדה מטומטמת שעשתה את זה בשביל בזוקה. לא הבנתי למה אני תמיד מתחנפת אליה, לשחורה. למה אני מחפשת את ההכרה שלה? היא כל כך רעה. היא פשוט רעה. אבל היא חזקה אז אני רוצה את ההכרה שלה שגם אני מתחזקת.