דיברתי עם מורן היום בבוקר ואמרתי לה שקשה לי הטיפול עם יעל. שאני מרגישה שאני סתם עושה ממה שהיה סיפור, שום דבר לא קרה לי וסתם אני תקועה בזה. אולי אני פשוט צריכה להמשיך הלאה, כי אני מרגישה כמו ילדה בכיינית ללכת לטיפול הזה. היא לא הסכימה איתי בדיוק והיה לי כבד אחר כך.
מאוחר יותר היה לי חלום, בחלום יעל ישבה מאוחרי בבית הכנסת, ידעתי שהיא יושבת מאחורי. קמתי והתיישבתי לידה בלי להסתכל עליה, אבל שמתי עליה את הראש וישבתי במעין תנוחה עוברית והיא חיבקה אותי. כאילו היו לה כנפיים של מלאך, כי עם הזרוע שלה הייתי ממש מכוסה מכל הכיוונים ולא יכולתי לראות כלום. אבל הרגשתי הכי בטוחה בעולם. התעוררתי מהחלום ובפנים הבנתי- יעל יכולה לעזור לי ואני עדיין צריכה להירפא. הבנתי שאני צריכה להמשיך.