(10) מורן
- girlstory
- Apr 20, 2017
- 1 min read
סיפרתי היום למורן, חברה שלי מניו יורק, הכל! ואני לא ישנה בלילות, וקשה לי ורע לי, ויותר מהכל בא לי לקחת סכין ולחתוך את עצמי. אבל אני לא שם יותר! אני לא שם יותר.
יעל אמרה שכאב פיזי אפשר להסביר ולכן בנות עושות את זה, כי כאב נפשי אי אפשר להסביר וקשה להתמודד איתו. אז אני מנסה להגיד לעצמי, כואב עכשיו לנפש, אין מה לעשות, ואני צריכה להתמודד עם הכאב של הנפש. אז במקום סכין אני רק מדמיינת שאני חותכת את עצמי, לא באמת. זה קצת מרגיע, אבל לא כמו באמת.
אני אני אומרת לעצמי עכשיו, גדלתי כל כך הרבה בשנתיים האחרונות, כל כך הרבה, ועכשיו הבורא נותן את זה, המלחמה הכי קשה. ההתמודדות הכי הכי כואבת עם זה. כלומר הבורא מאמין בי שאני יכולה, הבורא מאמין שהגיע הזמן! ואם הבורא מאמין בי אני יכולה להאמין בו, ולזכור שהוא פה. בכאב הכי גדול ובקושי, פה לידי. אולי אפילו מזיל דמעה, אבל בעיקר רואה את התמונה הגדולה, זו שעכשיו אני לא רואה.
"עמוד בתל אביב, באמצע הרחוב,
הבט סביב- פה טוב!"
אריאל הורוביץ