אף אחד בחיים לא יוכל להכין אותך לפלאשבק הראשון שתחטוף. כנראה שגם אין טעם לנסות להתכונן לזה. ההבדל בין זכרון לפלאשבק, הוא כמו הבדל האיכות בין סרט משנות העשרים, לסרט HD 3D. כזה שגם מזיזים את הכיסאות שאתה יושב עליהם. זה כמו גל צונאמי רגשי שתוקף אותך.
כבר כמה פגישות שאמרתי ליעל שאני מתחילה להיזכר בדברים וקשה לי עם זה. היא כבר כמה פגישות אמרה לי שכדאי שנדבר על הזיכרונות האלו, כי זה לוקח מהם את הכח.
בפגישה הבאה הסכמתי. זה היה מאוד מאוד קשה:
אני מרגישה שליעל אין סבלנות אלי, לבכיינות שלי ולסיפורים שלי. נראה לי שאין לה סבלנות לרגשות שלי, היום התחלתי קצת לדבר וזה היה זועה. זה פשוט רע, רע לי לדבר איתה.
קצת יותר מאוחר, בלילה בבית, חטפתי את הפלאשבק הראשון. למחרת, במהלך היום כל כמה שעות לקחתי את המחברת והתחלתי לכתוב:
יש איזה שקר במערכת יחסים הזאת עם יעל, זה שקר כי זו לא מערכת יחסים אמיתית. כי אני פותחת לגמרי הכל אבל בשבילה זו רק העבודה שלה. היא מן הסתם לא חושבת עלי דקה אחרי. גם הקטע הזה, אני לא יודעת איך זה יצא ככה אתמול, אבל הטלפון שלה צלצל פעמיים במהלך הפגישה שלנו וקטע את השיחה. לה לא היתה סבלנות ובשניה שאמרתי את הדבר שהכי קשה לי, כשסיפרתי לה שאני זוכרת את הפנים שלו כשהוא היה נוגע בי, צלצל האינטרקום עם המטופלת הבאה וכאילו העיר אותי חזרה למציאות בצורה אכזרית. חבל שאין שעון שגם המטופל יראה וידע שזה לא הזמן עכשיו לפתוח את זה. זו מערכת יחסים שקרית כי עברתי את אחד הלילות הקשים אתמול, ולהבדיל מחברה, היום היא מן הסתם לא תשלח לי הודעה לראות שהכל בסדר. פתאום אני מבינה שאני באמת רק לקוחה שלה. מאוד הפריע לי בהתחלה שהיא משתמשת במילה לקוחות ולא מטופלים. לקוח זה משהו קר, זה מישהו שמשלם לך עבור מוצר שאתה מוכר לו. נכון שזה נכון למקרה הזה, אבל מטופל זה מישהו שאכפת לך ממנו מעבר ללקוח. לקוח זה לרוב בהקשר שלילי. מישהו מעצבן שמתקשר אליך באמצע הלילה לתמיכה טכנית.
**לזכותה של יעל יאמר, שהיא כן שלחה הודעה בהמשך היום, אומנם לא לשאול מה שלומי, אלא רק תזכורת על השעה של הפגישה הבאה. אבל היא אף פעם לא שלחה תזכורת שבוע לפני, אלא תמיד כמה ימים לפני הפגישה הבאה. חשבתי שאולי בכל זאת היא חשבה עלי וחיפשה תירוץ לשלוח הודעה. אחרי אותה פגישה שמתי לב שהיא תמיד שמה אותי אחרונה, שלא יהיו פגישות אחרי שיפריעו