בפגישה הבאה הקראתי ליעל את המכתב. יצא שזה לקח 20 דק יותר מהזמן הרגיל של הפגישות, כשיצאתי כבר היה 20:00. אני לא שמה לב לשעון כשאני שם. במהלך הפגישה דיברנו קצת על החיבוק ואמרתי לה שכשהיא חיבקה אותי זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי בטוחה. היא הוחמאה, אבל אני לא רציתי שהיא תוחמא, רציתי שהיא תבין שזה לא בסדר. במהלך אותה פגישה היא גם אמרה לי שיש בנינו חיבור (There is a connection between us). זה מאוד הלחיץ אותי. כי זה הלחיץ אותי שהיא מתקרבת מידי אלי.
בפגישה הבאה כמעט ולא דיברתי איתה. כי לא ידעתי להסביר לה את הקונפליקט שאני מרגישה עם החיבוק שלה. אז רק חיכיתי שהפגישה הזו כבר תגמר.
בסוף הפגישה ישבתי מחוץ לבניין שלה וכתבתי:
אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי
עכשיו!!!!
אני לא רוצה יותר ללכת ליעל, אני לא רוצה יותר ללכת ליעל, אני לא רוצה יותר ללכת ליעל, אני רוצה לשרוף את זה, אני רוצה לפגוע בה ושהיא תשנא אותי. ידעתי שהיום הזה יגיע, אני רוצה שהוא יגיע, זהו, זהו! אני רוצה לשרוף את זה!
אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי.
ישבנו בחדר של הילדה. הן שרו לי את שיר לרוני. שתיהן. השחורה נתנה לי כח, היא הרשתה לי להיות קטנה, קטנה לידה.
-"אל תחתכי את עצמך בשביל יעל, תחתכי את עצמך בשביל אמא שלך, בשביל ירדנה, אפילו בשביל אתי. אבל יעל לא שווה את זה". היא אמרה.
-"אני לא רוצה שהיא תיגע בי יותר, גם לא בשבת*" עניתי.
-"יופי, יותר טוב לך ככה, בלעדיה".
-"אני לא יודעת אם יותר טוב לי בלעדיה, היא עזרה לי"
-"אבל היא לא אמא שלך!"
-"אני רוצה את אמא שלי!!!" צעקתי.
-"היא לא אמא שלך" היא אמרה שוב.
-"זה לא בסדר שהיא אומרת לי שזה בסדר לקחת את החיבוק של אמא ממקור אחר. אין מקור אחר!"
-"למה היא מנסה להחליף את אמא שלך?!". לשחורה יש קטע להקצין את המציאות בצורה לא פורפורציונלית לאירועים וההתרחשויות.
-"למה היא יוצרת לי תלות בה? אני שונאת אותה, אני רוצה לפגוע בה ושהיא תשנא אותי ואני לא אצטרך ללכת אליה יותר!" אמרתי והתחרטתי, "אבל לא מגיע לה, היא לא התכוונה לרע"
-"אבל היא התקרבה יותר מידי, למה היא התקרבה?"
-"ניסיתי לשים קיר זכוכית ביננו, למה היא ניסתה לשבור אותו?! גם החיבוק שהיא נתנה לי היום, הוא לא חיבוק אמיתי! סתם חיבוק. בכלל לא רציתי אותו!"
-"היא לא צריכה לחבק אותך יותר"
-"אני גם לא רוצה!"
בכלל מותר לך לחבק אותי? זה לא, לא אתי?! איך יכול להיות שזה מותר? איך יכול להיות שזה לא חוצה גבולות? זה לא תפקיד שלי לשים גבולות. אני רוצה לברוח.
*יעל מגיעה לעיתים לאותו בית כנסת שאני הולכת אליו, אז אני רואה אותה שם