אני לא רוצה לחתוך את עצמי יותר. אני רצינית, החלטתי, ממש החלטתי. זו היתה הפעם האחרונה. באמת אחרונה. עד עכשיו הבנתי שזה לא נכון, אבל לא רציתי להפסיק כי זה עזר לי. אבל הגזמתי שבוע שעבר וזה עדיין כואב לי. בשבת כולם נתנו לי מכות על הזרוע, תפיחות כאלה חבריות. אחד אחד הרגשתי איך הזרוע הופכת ליותר ויותר אדומה, ודניאל פשוט צבט אותי שם בקטע חברי לא ברור, כי אני לא חברה שלו וזה ממש כאב. אחר כך התוודאתי מול מורן אז בקטע מרוקאי היא פשוט דפקה לי צ'פחה על היד, בתור עונש. כי למה לא התקשרתי אליה לפני שעשיתי את זה, כמו שסיכמנו. אני לא רוצה את זה יותר ונמאס לי שאני צריכה ללבוש שרוולים ארוכים כדי להסתיר את זה. זה נראה רע וזה כואב. אני רוצה להפסיק, אני חייבת להפסיק.
בפגישה הראשונה עם יעל, אחרי השיחה עם דודה שלי סיפרתי לה מה קרה. אחרי כמה ימים דודה שלי שלחה לי הודעה שהיא מרגישה אשמה שהיא לא סיפרה לאבא שלה על האיש הזה. בפגישה שאחרי לא יכולתי לדבר אצל יעל. רק אמרתי לה שאני מרגישה חרטה שגרמתי לדודה שלי להרגיש אשמה. היא לא בדיוק קיבלה את זה. היא גם אמרה לי כמה דברים קשים על זה שאני חותכת את עצמי. זה היה לי קשה באותו הרגע, אבל במבט לאחור, הייתי צריכה לשמוע את המילים האלו.
אני פשוט מרגישה שאני לא מצליחה להסביר את עצמי ליעל. אני מרגישה שאני לא מצליחה לצייר תמונה של המשפחה הזו במילים. את כל הרגשות שזה מעורר אצלי אין מילים שיכולות לתאר. אין מילים שיכולות לתאר בדידות מול משפחה שהכל נשאר שם בסוד. הייתי רוצה שבת דודה שלי תדע, הייתי רוצה שהיא אפילו תנסה להבין אותי. הייתי רוצה שכולם ידעו. באיזה שהוא מקום הייתי רוצה שכולם ירגישו אשמים. ירדנה לא צריכה לקחת את זה על עצמה. זו אחריות של כולם וכולם אשמים בזה. הייתי רוצה שיהיה להם את האומץ להסתכל לי בעיניים בלי לצעוק עלי, בלי לדבר אלי כמו אל ילדה ולהבין את הטעויות שהם עשו. אני מלאת כעס פתאום, אני עוברת בין האשמה והלקאה עצמית לכעס על אחרים. יש בי כעס שאין לי על מי להוציא והוא אוכל אותי מבפנים.
מתסכל אותי הרגעים האלו שאני לא מצליחה להסביר את עצמי ליעל, אפילו הרגשתי אחרי השיחה איתה שאני רוצה לחתוך את עצמי. אבל לא בשביל יעל, לא הגיוני שאני אעשה את זה כי הטריגר הוא יעל. קודם כל כי היא פחות חשובה לי מהמשפחה וחוץ מזה היא אמורה להיות המטפלת שלי, אז אם אני חותכת את עצמי כי היא לא מבינה, זה לא הגיוני.
אני רק צריכה אהבה, לא שילטפו אותי ויגידו לי שאני מסכנה, אני לא מחפשת את זה. התקדמתי טוב בטיפול עד שהגענו לשיחה הזו עם ירדנה. אני רוצה שיעל תראה לי חום גם כשאני טועה. אני לבד תופסת את הטעויות שלי, אני לא יכולה לחטוף ממנה. אני פשוט לא יכולה, אני חוטפת מספיק. זה פשוט מתסכל אותי שאני לא יודעת להסביר לה מה אני עוברת. כשאני כותבת זה ברור לי, אבל כשאני שם אני אומרת רק חצאי דברים ואחר כך גם לא עונה לשאלות שלה.