אחרי השיחה עם ירדנה הייתי ממש רעה אל הילדה, רציתי לקחת את האקדח של השחורה ולרצוח אותה. ביום שלפני גם בעטתי לה בבטן חזק, אפילו השחורה היתה בהלם. לא הבנתי מה זה הרוע הזה שיצא ממני. הילדה נכנסה אל מתחת למיטה שלה ולא הסכימה לזוז משם. בימים שאחרי ניסיתי לדבר אליה שתצא, ניסיתי לבקש סליחה, אבל זה היה בצעקות של תרגעי ותביני אותי, כי גם לי קשה עכשיו. פשוט צעקתי עליה שתצא החוצה כבר כי אני מצטערת. בסוף אפילו השחורה יצאה להגנתה, היא נכנסה אל החדר ואמרה לי שאני מדברת אל הילדה כמו שירדנה דיברה אלי. רציתי בסך הכל שהילדה תצא ושתבין שגם לי קשה, אבל כשהשחורה שמה לי את המראה הזו מול הפרצוף, הבנתי שעשיתי טעות. אז הלכתי משם. היא עדיין שם. עכשיו אני מנסה לדבר אליה בעדינות ולהגיד לה שאני מצטערת ושאני מבינה אותה. אבל היא לא יוצאת. אנחנו עושות צעד אחד קדימה ושלושה אחורה, זה פשוט מתסכל.
"צל כבד ירח מתאבד
עד שלא נלמד למצוא את סוף המעגל
לא נוכל לאהוב את האמת
כוכב כבוי ירח מת
השתיקה סטירה בלחי הסדוקה"
כשניקו תתחיל לדבר
השיחה עם דודה שלי היתה ביום חמישי, הצלחתי להחזיק את עצמי יומיים, יומיים יותר מבדרך כלל, אבל שוב במוצאי שבת חתכתי את עצמי…