אני פוחדת להיפגש עם אתי. קבעתי איתה אתמול והיום כל היום הייתי בחרדות מהמחשבה לפגוש אותה. אז שלחתי לה הודעה עם איזה תירוץ שאני לא אוכל השבוע ואני אדבר איתה כשאני אוכל. אני מפחדת, כי אני לא יכולה להתמודד שוב עם הרגשות האלו של נשים חזקות שלא מבינות למה אני פשוט לא ממשיכה הלאה. זה גורם לי להרגיש כישלון וחלשה. אתי, כמו דינה, הרופאה ההומאופטית שלי, כמו אמא שלי, כמו המנהלת שהיתה לי בגיל 22, לא מבינה. הטון דיבור שלה, והמילים שהיא אומרת יכולים לגמור אותי. אני מרגישה שזה מסוכן עבורי לפגוש אותה. אבל אני גם מרגישה אשמה שזה לא בסדר שאני לא מעדכנת אותה. אני באמת אוהבת אותה, בדרכי שלי, ויודעת שהיא אוהבת אותי, בדרכה שלה. אבל היא פשוט לא מקצועית בתחום ויותר מידי אנשים לא מקצועיים השפיעו עלי בחיים. אם הייתי חזקה והייתי יכולה לענות לה, הייתי יכולה להיפגש איתה. אבל אני לא מספיק חזקה, אני סופגת את מה שהיא אומרת לי ונלחמת עם עצמי אחר כך. אולי עכשיו, כשאני מתחילה לחשוב אם לדבר עם אמא או לא, אולי זה מסוכן שאני אפגש עם אתי. יעל לא עונה לי לשאלה הבסיסית, למה מה שקרה לי אז משפיע עלי. אז כשאני צריכה להתמודד מול אתי אין לי כלים לענות לה למה. לא יכולתי להתמודד עם החרדות היום. פשוט לא.