(59) שינוי מחשבה
- girlstory
- Apr 6, 2017
- 1 min read
יש לי מן קטע להתקרבן לפעמים, לחשוב שהייתי יכולה להיות אצל מטפלת בארץ, ואז הייתי עם המשפחה ואולי הם היו תומכים בי ועוזרים לי בתהליך, אבל במקום זה אני לבד, בגלות צריכה להתמודד עם כל זה. לפעמים אני כועסת על ההורים וחושבת שלפחות היו עוזרים לי עם המעמסה הכלכלית של הטיפול הזה. מצד שני, היום אמרתי לעצמי, את יכולה את אותה מציאות לראות ההיפך. את חזקה, את יכולה להציל את עצמך, בלי אף אחד. את יכולה לעמוד במעמסה הכלכלית הזאת בכוחות עצמך, והרבה אנשים לא היו יכולים להרשות את זה לעצמם. את רחוק מהמשפחה, כי עכשיו זה מה שצריך וזה מה שטוב. ואת מסוגלת להיות רחוק מהמשפחה ולהיות חזקה ולהתמודד. פשוט לנסות לראות את המציאות אחרת, זו אותה מציאות, אבל איך שאנחנו תופסים אותה יכול לשנות את ההרגשה.
אתמול שאלתי את אחד המורים בשיעור בבית כנסת- אם אומרים שהכאב שאנחנו מרגישים הוא כאב רק של האגו ולא של הנשמה, איך זה מסתדר עם זה שגם אומרים שיש דברים שאנחנו עוברים כמו טראומה, וזה ניקיון לנשמה? הוא ענה שכל עוד שזה רק כאב וכעס על מה שהיה זה לא ניקיון לנשמה, זה רק כאב לאגו שלנו. אבל כשאנחנו הופכים את הטראומה למורה שלנו, אז זה מתחיל לנקות את הנשמה. אז מתחיל התהליך של הניקוי. יש אנשים שכל החיים יחיו בכאב, וזה בסדר, אבל עבורם זה לא יהיה תהליך שינקה את הנשמה, כל עוד הם לא הופכים את מה שקרה למורה עבורם. אולי אני צריכה להמשיך הלאה, להתמודד, לראות את הטוב שבכל הרוע הזה.