(62) נורבגיה
- Apr 4, 2017
- 2 min read
זהו, אני נוסעת לארץ, אני עוצרת בנורבגיה לכמה ימים לפני זה, אני ממש מקוה שלא יהרס לי כל החופש מהלחץ. ביום שישי יעל שאלה אותי בין 1 ל 10, כמה אני לחוצה, עניתי 7, עכשיו זה כבר 9.5. נראה לי שצריך סקאלה חדשה ללחץ שאני מרגישה.
*******
היום היתה הפגישה האחרונה שלי עם יעל לפני הנסיעה, כל כך הרבה דברים רציתי להגיד לה בפגישה הזו, ובסוף לא אמרתי כלום. כל כך מבאס אותי, לפחות אם הייתי בוכה אצלה, לפחות אם הייתי מצליחה להוציא דמעות ובכי, היא נסתה כל הזמן להצחיק אותי כדי שאני ארגע, אבל אני רק רציתי לתת לבכי לצאת. פעם אחת שיצא. אז לא צחקתי ולא בכיתי, רק צחוק מזוייף מתוך נימוס. חבל שלא אמרתי לה שרק רציתי לבכות. יש לי מועקה כבדה שלא יוצאת כרגע. זה מבאס, ממש מבאס אותי הפגישות האלו שאני לא מצליחה לדבר.
אני יודעת שרק אני מכניסה את עצמי לסרטים. כי הכל טוב, והכל יהיה טוב וזה בסדר. הכל בסדר. זה פשוט שבתקופה האחרונה, הקולות של המשפחה צוחקים יחד מהדהדים לי בראש, כשהייתי שומעת אותם מהצד השני של הקיר. מפחיד אותי, מפחיד אותי המצב הזה של לפגוש את המשפחה ולשמוע אותם. ולא בא לי לחבק אותם חיבוק מזויף, כל הסיטואציה הזאת מפחידה אותי. זה כאילו קורה שוב עכשיו, זו הרגשה שהדברים קוראים לי שוב.
*******
יאללה, נגמרו הימים בנורבגיה, עוד יום אחד והייתי מתחרפנת, כי היא קצת ביאסה עם המזג אויר. אבל היא ממש מהממת. כל הזמן העסקתי את עצמי במחשבות אחרות מאשר הנסיעה לארץ, צעד צעד, לאט לאט, מזל שלא נהרס לי הטיול הזה.
כשעליתי על המטוס לנסיעה לארץ, כמה פעמים הדיילים ואנשי הצוות אמרו שהטיסה מלאה עד אפס מקום. הם אמרו את זה כי היה קשה למצוא מקום לכל תיקי היד של הנוסעים. אבל משהו בי קיווה שכמו בטיסה של יונייטד יגררו אותי החוצה ויגידו לי לא לבוא לארץ, אבל כנראה שבאלעל לא גוררים החוצה, אז הגעתי לארץ.
Comments