(61) פסח

עוד פחות משבוע פסח, יעל שאלה אותי היום מאיזו עבדות, או יותר נכון לאיזו חירות הייתי רוצה לצאת. לא ידעתי מה לענות לה, בתוך כל החושך הזה, אין לי אפילו שם לתת לו. אנשים אולי יגידו כעס, חרדה, פחד וכו. אבל אני כל כך עמוק בחושך הזה, שאין לי אפילו שם עבורו. גרוע מכך, אין לי אפילו מושג איך זה בלעדיו כדי לרצות את זה. אני אפילו לא יודעת מה לבקש. כמו דוגמא ששמעתי פעם, על תולעת שנולדה וחיה את כל חייה בתפוח קר, היא לא יודעת שבחוץ יש עולם שהוא חמים ונעים, ומתוק. כמו החיים של תולעת שחיה בתות שדה. ככה גם אני, אני לא יודעת איזה עולם יש בחוץ, כדי שאני אוכל לצאת מעבדות לחרות, לעולם הזה שקיים שם בחוץ. עולם שאנשים אחרים מכירים, ובשבילם הוא מובן מאליו. זה לא עצוב? אבל במסגרת הניסיון שלי לשנות את המחשבה, אמרתי לעצמי שזה לא עצוב. זה שמח, כי יש לי עוד עולם שלם לגלות. יש לי עוד כל כך הרבה דברים להכיר וללמוד. אבל אז חלחל בי הספק, האם אי פעם אלמד? אז כן! כן, כי אני רוצה ללמוד, אני רוצה להכיר, ואני רוצה לצאת מהקליפה שאני חיה בה, מהתפוח הקר והעצוב. לצאת למציאות אחרת, לעולם חדש שמחכה לי בחוץ.

*******

במוצ"ש, היה לי מלא הכנות לפסח. ניקיונות שלא סיימתי, והייתי חייבת לסיים כי זה היום האחרון. אבל שוב היה לי קטע עם מורן, ושוב נפגעתי ממנה. שוב רציתי לחתוך את עצמי. אבל אז, בדרך הביתה מהבדלה אמרתי לעצמי, גם אם הפסח הזה לא יהיה כשר, והיום בלילה במקום לנקות אני אשב כמו מפגרת לכתוב או לצבוע או לעשות כל דבר אחר כדי לא לחתוך את עצמי, אז זה עדיף על פני פסח כשר. בסוף ניקיתי והכל היה בסדר. בראשון בבוקר הגעתי לסטודיו מוקדם לשיעור בלט של ביל, וביל היה שם. הוא ראה אותי בחוץ וקרא לי, הוא אמר שאפשר שנלמד יחד את הריקוד שהם התחילו באותו יום ראשון שלא הגעתי כי דפקתי לעצמי את הראש, ומאז לא הצלחתי ממש לקלוט אותו ולהשלים את מה שהם למדו. הוא לימד אותי הכל במשך עשרים דקות. כל מה שחשבתי עליו תוך כדי, הוא שבזכות זה שהסכמתי לוותר אפילו על פסח כדי לשמור על הגוף שלי, עכשיו זכיתי במתנה הקטנה הזו, בשיעור פרטי איתו על כל מה שהפסדתי.

הקודם הבא