אחרית דבר

לפני שנתיים התחלתי את הטיפול שלי עם יעל, המטפלת הראשונה שהיתה לי. לפני שנה, הטיפול הסתיים בצורה מאוד טראומתית. בשנה האחרונה למדתי שיעל עשתה המון טעויות שנבעו מחוסר מקצועיות. בלב כבד, הגשתי נגדה תלונה וזה כרגע בחקירה. לכן, החלטתי להוריד כרגע את האתר. המטרה היתה לעזור לאנשים אחרים, אבל למדתי שהטיפול שלי הוא לא בדיוק דוגמא טובה. עם זאת,בחרתי להשאיר את הפוסט האחרון, שנכתב בערך שלושה חודשים אחרי המפגש האחרון עם יעל. כל הדברים שעשיתי מאז, מאוד עוזרים לי היום. אני מקוה שזה יעזור גם לכם.

אחרי המפגש האחרון והמעט טראומטי עם יעל, היה לי קשה להתחיל טיפול שוב מהתחלה, אז מצאתי כל מיני דרכים אחרות לעזור לעצמי, אלו הדברים שעוזרים לי כרגע ואולי יעזרו עם לכם:

ראיון עם פסיכיטר שמתמחה בפוסט טרומה ובטיפולים, הוא גם כתב ספר שנקרא The body keeps the score, ספר שמסביר על פוסט טאומה מכל ההבטים.

מתוך הראיון הגעתי לתחום של Trauma sensitive yoga ואני משתדלת לתרגל את זה 3-4 פעמים בשבוע

מידי בוקר אני עושה מדיטציה מסוג mindful. זו לא מדיטציה מודרכת אלא מתרכזת בנשימות ובחיבור לגוף ולהווה דרך נשימות. זה בהחלט עוזר ברגעי חרדה. אני מתרגלת גם נשימות קוהרנטיות, לפי הספר: The Healing Power of the Breath

עם הזמן גם מצאתי מטפלת חדשה, מקצועית בתחום. מישהי שרגישה ומבינה את הטריגרים השונים וההשפעות השונות, היא גם משתמשת בטכניקת EMDR, רוב הטיפולים שלנו הם רגילים ומידי פעם אנחנו משתמשות בטכניקה הזו שגם עוזרת - כל עוד המטפל הוא אכן עם ניסיון ומקצועי.

פעם בשבוע אני גם הולכת לקבוצת תמיכה לאנשים שעברו ניצול בילדות, יש משהו מאוד חזק בלהיות מסוגלת להתוודא על הנקודות הכואבות ביותר עם נשים זרות שיכולות להבין את הכאב ולא שופטות את המצב שלך.

יש לי גם מחברת חדשה, בנוסף ליומן. זו מחברת שמוקדשת רק לרגעים הטובים והקסומים שקורים לי בחיים. אפילו אם סתם ישבתי בבית קפה והיה ברקע שיר שנגע בי, או שטיילתי במקום שגרם לי להרגיש שלווה, או שסתם היה לי רגע שהצלחתי לסמוך על המורה שלי לבלט וזה ריגש אותי שיכולתי לסמוך על מישהו בעולם. זה עוזר לי ברגעים שקשה, ומדרבן אותי לשים לב גם לרגעים השמחים של החיים.

כואב לי שהטיפול עם יעל היה כל כך טראומתי, כואב לי עוד יותר שהגשתי נגדה תלונה. אני מאוד מקוה שזה יסתיים באזהרה בלבד. חשוב לי שהיא תהיה זהירה עם מטופלים אחרים.

בשורה התחתונה, הכי חשוב, זה שתמיד יש תקוה.

"השאלות לא נגמרות ורק הזמן ידע לפצות ולשנות לא תמיד אפשר אך יש עוד בוקר יש מחר לגלות להשתנות"

היהודים